18.5.26 עדכון ...

כשהייתי ילד כמעט כולם היו יוצאים למרכז אחרי שעות העבודה, לא היה משהו אחר לעשות. 
אבא שלי היה לוקח אותי איתו לעשות סידורים, בקצה על ספסלי אבן היו יושבים כמה חברים שלו, הם היו נפגשים מדברים צרפתית ומתפקעים מצחוק. אני הייתי מחכה בסבלנות כי בסוף היינו עוברים דרך חבר שלו הספר שנראה בדיוק כמו הרקול פוארו והוא היה נותן לי סוכריה ממגירת הסוכריות שלו.אז המרכז המסחרי בנווה בארות, גם הוא מרכז העצבים של העיר והוא מתחיל להתעורר לחיים(אם אפשר לקרוא לזה חיים)...